בשבוע שעבר, בבית חולים מוביל למחלות מעי בבריטניה, הופעלה לראשונה מערכת שלוקחת את הווידאו החי של הניתוח ומציירת עליו שכבת צבע. רקמת חיבור מקבלת גוון טורקיז, עצבים מקבלים צבע ירוק, וכל מבנה רגיש שהעין האנושית עלולה להחמיץ בולט על המסך — או מהבהב כדי למשוך תשומת לב. הניתוח בוצע על מטופלת בשנות ה-60 לחייה, שעברה כריתה במעי, וזו הייתה הפעם הראשונה שהמערכת שימשה בניתוח מחוץ ליפן.
ההיגיון מאחורי המערכת פשוט אך עוצמתי. היא אומנה על אלפי סרטוני ניתוחים שבהם מומחים תייגו ידנית כל מבנה אנטומי. כך היא נחשפה ליותר ניתוחים ממה שמנתח בודד יראה בחיים שלמים, ומזהה דפוסים לפני שהעין האנושית מספיקה. זו אינה בינה שמחליפה את הרופא, אלא שכבת ידע מצטבר של אלפי מנתחים שרצה במקביל לעבודתו.
רקמת החיבור הדלילה שבין האיברים היא מה שמנתחים מכנים מישור הדיסקציה, או בכינוי המקצועי המישור הקדוש. זיהוי נכון שלו הוא ההבדל בין ניתוח בטוח לפגיעה במבנה רגיש. כאן בדיוק נכנסת המערכת: היא הופכת את הנקודה הקריטית והבלתי נראית הזו לדבר שאי אפשר לפספס.
מאחורי הכלי עומדת חברת Anaut מטוקיו, שהוקמה ב-2020 בידי צוות של מנתחים, מהנדסים ואנשי עסקים, בראשות מנתח שהפך ליזם. המוצר הרפואי שלה אושר בידי משרד הבריאות היפני באפריל 2024 — תוכנת המכשור הרפואי הראשונה ביפן שתומכת בזיהוי חזותי של מנתח בזמן אמת. אין כיום מכשיר מקביל המאושר לשימוש קליני מחוץ ליפן, ובדיוק מכאן נובעת הכותרת של השימוש הבריטי כראשון בעולם מחוץ למדינת המקור.
המערכת גם לא נשארה בגדר ניסוי. החברה השלימה לאחרונה סבב גיוס נוסף ומתכננת להרחיב את מודל הבינה לניתוחים גינקולוגיים ואורולוגיים, עם עין לשוק האמריקאי. ובמקביל כבר נפתח מרוץ: חברה יפנית נוספת אימנה מערכת AI משלה שמסמנת בצבעים את מיקום שלפוחית השתן והשופכן בניתוחי כריתת רחם. מה שמתחרים עליו כאן הוא לא חומרה אלא איכות האלגוריתם — כמה ניתוחים הוא ראה, וכמה מדויק הוא בזיהוי. במילים אחרות, נולד תחום שלם של בינה מלאכותית כירורגית.
בעוד מרבית השיח על AI מתמקד בכתיבה, יצירת תמונות וקוד, ה-AI הכירורגי עובר בשקט מהדגמה למוצר מאושר, ממומן ומתחרה. דווקא היישומים האלה — שבהם הבינה משמשת רשת ביטחון למומחה אנושי ולא תחליף לו — עשויים לשנות חיים בפועל. השאלות הפתוחות עכשיו הן קצב האישורים מחוץ ליפן, העלות, וכמה מהר מערכות כאלה יהפכו לסטנדרט בחדר הניתוח.