בכל רבעון, ענקיות הטכנולוגיה מדווחות על ההוצאות ההוניות שלהן על תשתיות AI: מרכזי נתונים, שבבים, ציוד. אך המספרים הללו מייצגים רק חלק קטן מהמחויבות הפיננסית האמיתית. חלק גדול מההתחייבויות העתידיות של Alphabet, Meta, Microsoft ו-Amazon פשוט אינן רשומות במאזנים שלהן.
הדוגמה הבולטת ביותר היא פרויקט "היפריון" של Meta בלואיזיאנה, מרכז נתונים בגודל של כ-1,700 מגרשי כדורגל. למרות ש-Meta היא זו שבונה את המתקן, לא הוא ולא ה-27 מיליארד דולר בחוב שמימן את הקמתו מופיעים במאזן שלה. קרן מנוהלת של Blue Owl Capital מחזיקה ברוב מיזם משותף שהוא הבעלים הרשמי של הקמפוס, ו-Meta נמצאת בעמדת שוכרת בלבד. תשלומי החכירה שלה הם שיזרימו את הכסף לבעלי האג"ח שמימנו את הבנייה.
לפי כללי החשבונאות, כל עוד Meta לא החלה בפועל לשלם דמי שכירות על היפריון, ההתחייבות נשארת מחוץ למאזן. החברה דיווחה על 347 מיליארד דולר בהתחייבויות חכירה כאלה שטרם הופעלו, נכון ליוני. ברמת התעשייה כולה, סכום זה מגיע ל-1.2 טריליון דולר, פי ארבעה מהסכום שדווח שנה קודם לכן.
התחייבויות הרכש והחוזים של Alphabet זינקו ל-811 מיליארד דולר נכון לסוף יוני, לעומת 332 מיליארד דולר שלושה חודשים קודם לכן, קפיצה שהחברה לא פירטה במלואה. חלק מהסכמי האנרגיה שלה למרכזי נתונים נמתחים עד שנת 2054.
ההימור הכפול הזה, על ביקוש עתידי ועל זמינות חומרה, אינו חסר סיכון. Alphabet ו-Amazon כבר דיווחו על תזרים מזומנים חופשי שלילי, כלומר ההוצאה ההונית שלהן עולה על מה שהן מכניסות בפועל מהפעילות השוטפת. ההתחייבויות שמחוץ למאזן, ברובן, אינן ניתנות לביטול, גם אם ההכנסות הצפויות לא יתממשו.
ככל שההתחייבויות שמחוץ למאזן הופכות תכופות, גדולות ומורכבות יותר, כך קשה יותר למשקיעים להעריך את מלוא רמת המינוף האפשרית של החברות.
מבני החכירה המורכבים מאפשרים לענקיות הטכנולוגיה להתרחב בקצב שלא נראה כמותו, בלי שההוצאה תכביד רשמית על המאזן. אם הביקוש ל-AI ימשיך לצמוח כמצופה, זהו מהלך פיננסי מוצלח. אך אם לא, החברות יישארו עם חוזים שאי אפשר לבטל, ותשתית יקרה שהן לא יוכלו לנצל באופן רווחי.