הפודקאסט The Journal של ה-Wall Street Journal השיק סדרה חדשה בשם Work Mode, על האופן שבו עולם העבודה משתנה. הפרק הראשון בסדרה מוקדש כולו לשאלה שרבים מאיתנו שואלים: איך עומדים בקצב של AI בעבודה מבלי לאבד את השפיות. הוא בנוי משני חלקים — עצות מעשיות, ואז סיפור אישי המדגים אותן עד הקצה.
Callum Borchers, המסקר קריירות וחיי עבודה במדור On The Clock, מתאר שהרגש השולט כרגע בקרב עובדים מול AI הוא אי-נוחות: מול כל עובד המזהה חיסכון בזמן והזדמנות, יש עובד אחר המרגיש מאוים — ולעיתים קרובות שתי התחושות חיות באותו אדם. לדבריו, בטווח הקצר האיום על רוב המקצועות נמוך יחסית, כי רוב המשימות עדיין דורשות פיקוח אנושי. גם פיטורי ה-AI שחברות מכריזות עליהם ראויים לספקנות — למעסיק יש אינטרס להצטייר כמי שמקדים את העקומה.
- ◆לא להיכנס לפאניקה — אף אחד לא מקבל החלטות טובות מתוך בהלה.
- ◆להישען על הכישורים האנושיים — תקשורת, חשיבה ביקורתית, ויכולת להעריך את איכות התוצר מבלי לבלוע אותו כמו שהוא.
- ◆ללמוד ממוקד לתפקיד — לא קורס מבוא כללי ל-AI, אלא AI לעורכי דין, AI לרואי חשבון. הכי מהיר: להשוות רשמים עם עמיתים.
- ◆להתחיל בקטן — מ-agent שכותב מיילים בצד, ולהתקדם בהדרגה עד ל-agent אוטונומי.
כולנו מנהלים עכשיו. ברגע שאתה מעביר משימה לבוט, אתה המנהל שצריך לבקר, להעריך ולתקן. הכישור הנשאר אנושי הוא לא הביצוע, אלא השיפוט.
לפי Borchers, מה שמייחד את ה-power users הוא ניסוי וטעייה — היכולת לחזור ולתקן את ה-prompt מבלי להתאכזב מהטיוטה הראשונה. Michael Rueckert, מנהל שיווק ב-Salt Lake City ללא רקע טכני (מקסימום ידע פעם לעצב דף MySpace עם קצת HTML), הוא הדוגמה החיה לגישה הזו עד הסוף.
הוא בנה סדרת agents ב-Claude — project לכל מותג שהוא מנהל. אחד מהם, Monty, התחיל ככלי לסיכום משובי לקוחות, ותוך עונה כבר קידד משחקים ודשבורדים אינטראקטיביים לתוך הדוחות. אבל הפריצה הגיעה כשהתברר שאתר הסקי שלו, Snowbasin, פשוט לא הופיע כשמבקשים מ-AI המלצה. הפתרון: להנדס לאחור את ה-AI —
- ◆כלי השואל 50 גרסאות של השאלה לאן כדאי לנסוע לסקי את כל הצ'אטבוטים
- ◆גילוי שהמותג מופיע רק ב-3% מהתשובות
- ◆תיקון ממוקד — עד ל-33%
מכאן זה הפך לעסק בשם Centium — מעין SEO לתשובות צ'אטבוטים. 200+ מותגים משלמים, כ-7,000 דולר בחודש, ללא עובדים וללא גיוס. בעולם שלפני AI, לדבריו, זה היה דורש 15–20 אנשים והון סיכון.
שני החלקים הם אותו סיפור מזוויות שונות: התצפית של Borchers על ניסוי, תיקון ושיפוט אנושי היא גם מה ששומר על השפיות מול ההייפ, וגם — אצל Rueckert — מה שהוביל למקום שלא דמיין. את זה Rueckert מסביר לסטודנטים שלו באוניברסיטת יוטה במטאפורה משלו: פעם ניגנת על כלי אחד בתזמורת, עכשיו אתה יכול להיות מנצח על תזמורת משלך. לא כולם ירצו — אבל מי שילמד לנצח, יימצא בעוד שנתיים במקום אחר לגמרי.