מודל בשם GLM-5.2, ששוחרר החודש בידי חברת Zhipu הסינית (Z.ai), כבר משתווה למודלים האמריקאיים המובילים ביכולת לאתר פרצות אבטחה בקוד. במבחני benchmark של Semgrep הוא אף עקף את Claude Opus 4.8 של Anthropic, ובהינתן הנחיות נוספות הוא מגיע לרמת Mythos — המודל החזק ביותר בתחום. חברת 360 Security הסינית הוסיפה כלי משלה בשם Tulongfeng, המתיימר להשתוות אף הוא. היכולת הזו, לסרוק מערכות ולמצוא בהן חולשות מהר יותר מכל האקר אנושי, היא נשק סייבר לכל דבר.
וכאן מתחילה האסימטריה. בעוד סין משחררת את היכולות הללו כ-open-weight — ניתנות להורדה, לשינוי ולהרצה על חומרה של כל גורם, ללא פיקוח — ארצות הברית עושה בדיוק את ההפך:
- OpenAI הגבילה את הגישה למודל GPT-5.6 מטעמי אבטחה.
- הממשל אסר על גורמים זרים להשתמש במודל Fable של Anthropic, וההגבלה על Fable נותרה בתוקף — בעוד הגישה למודל האחות, Mythos 5, שוחררה חלקית ביום שישי.
- אפילו ה-NSA, שבחן את Mythos 5 ו-Fable 5 והתרשם עמוקות מיכולותיהם, איבד קודם לכן את הגישה אליהם.
ככל שהיכולת מסוכנת יותר, כך היא נסגרת מהר יותר — אך הסגירה חלה רק על מי שמציית לחוק. מודל פתוח שכבר יצא לעולם אי אפשר להחזיר. הבחירה האמריקאית לרסן את החברות של עצמה איננה מונעת את התפוצה של היכולות; היא פשוט מוודאת שהצד המפתח אותן בחופשיות יהיה הצד השני.
חשוב לומר: היתרון הסיני איננו נובע רק מהיעדר רגולציה. הוא נשען גם על מחיר נמוך, על אסטרטגיית קוד פתוח מכוונת ועל למידה ממודלים אמריקאיים באמצעות זיקוק. אבל הרגולציה היא הזרז — הנקודה שבה יתרון טכנולוגי הופך ליתרון גיאופוליטי.
מדיניות שנועדה לשמור על ביטחון לאומי מייצרת בדיוק את ההפך: כל יכולת הנסגרת בבית מהגרת החוצה, וכל עסק ברחבי העולם המחפש חלופה זולה ופתוחה מוצא אותה בסין. אם היתרון הטכנולוגי של אמריקה אמיתי, הדרך לשמר אותו איננה לנעול אותו — אלא להשתמש בו מהר יותר מהיריב.