מחזור 2026 הוא הראשון שעבר את כל שנות הלימוד שלו לצד הבינה המלאכותית. בסמסטר הראשון של שנת הלימודים הראשונה שלהם הושק ChatGPT לציבור, וההנחיות שקיבלו לאורך הדרך התהפכו לחלוטין: תחילה נאמר להם שזו רמאות והעתקה, אחר כך עודדו אותם להשתמש, ולבסוף הוסבר להם שהכלי הזה או יבטיח להם עבודה או ימחק אותה כליל.
התוצאה היא דור אמביוולנטי. מצד אחד הם מבינים שאין דרך חזרה — שליטה בבינה מלאכותית הפכה לציפייה מובנית במקום העבודה. מצד שני קיים חשש אמיתי מהסתמכות יתר, מהשפעה על החשיבה הביקורתית ומהמשמעות ארוכת הטווח לקריירה.
המעסיקים, לעומת זאת, נחושים. ביצועי עובדים נמדדים כיום לפי היקף השימוש בבינה מלאכותית בחברות פיננסים ואחרות, והציפייה היא שהבוגרים יגיעו כשהם כבר ילידי בינה מלאכותית. הדרישה כבר חורגת מתחום ההייטק — גם משרות בעיצוב גרפי ובמשאבי אנוש מציינות היכרות עם כלי AI כתנאי.
דווקא משום שהעובדים הצעירים שולטים בכלים, הם זקוקים לפיקוח צמוד יותר — לא פחות. מנכ"ל SharkNinja תיאר שאי אפשר לשלוח עובד זוטר להשתמש בכלים ולחזור עם תוצר, ולהשאיר אותו לבד לשבועיים — כי הוא עלול לצלול לכיוון שגוי ולגלות בסוף ששבועיים שלמים הושקעו במשהו לא רלוונטי.
מכאן נובעת גם התובנה לגבי ההיררכיה בארגון: שליטה טכנית בכלי איננה זהה לשיקול דעת. גם אם בוגר צעיר שולט בטכנולוגיה טוב יותר מהמנהל שלו, עדיין נדרש מישהו שיקבל את ההחלטה הסופית ויישא באחריות מול הלקוח. הנתונים מספקים פרספקטיבה: שיעור האבטלה בקרב בוגרים טריים אומנם גבוה, אך לא ברמות של 2008 או 2020.
מחזור 2026 כנראה יהיה גם הדור שספג את עיקר הטלטלה וגם הדור שנהנה מהיתרון — נכנס לשוק קשה אך לא קטסטרופלי, חמוש ביכולת שאף מחזור קודם לא החזיק. אך ככל שהבינה המלאכותית הופכת למובנת מאליה, היתרון התחרותי האמיתי יתחיל לזוז ממי שיודע להשתמש בכלים אל מי שיודע מתי לא להשתמש בהם — אל שיקול הדעת, שעדיין אין לו אלגוריתם.