המצעדים האמריקאיים החשובים ביותר אירחו בחודשים האחרונים שמות חדשים: Breaking Rust מוביל בצ'ארט הקאנטרי, ו-Xania Monet מטפסת ב-R&B. שניהם לא קיימים. הם לא חיים בלוס אנג'לס, לא הופיעו אף פעם, לא חתמו אוטוגרפים בסוף הופעה. הם תוצרים של מודל בינה מלאכותית שרץ על שרת אנונימי בעמק הסיליקון ומפיק שירים בקצב שאף אמן בשר ודם לא יכול להדביק. סטארטאפים כמו Suno מציגים את התופעה הזו כדמוקרטיזציה של היצירה — מיליארדי אנשים שיוכלו להרגיש מימוש דרך כפתור הפקה.
המצעדים העיקריים של בילבורד — Hot 100 לסינגלים ו-Billboard 200 לאלבומים — מורכבים משלושה רכיבים: מכירות דיגיטליות ופיזיות, סטרימינג בפלטפורמות כמו ספוטיפיי, אפל מיוזיק ויוטיוב, והשמעות רדיו. חברת מדידה בשם Luminate אוספת את הנתונים הגולמיים, ובילבורד מתרגמת אותם לדירוג שבועי. המשמעות: אם שיר של אמן AI מקבל מיליוני האזנות, הוא נכנס למשוואה אוטומטית, בלי שאף אחד יבדוק מי עומד מאחוריו. הסינון, אם בכלל, הוא החלטה ידנית של ועדה — לא תוצר של המדידה עצמה.
הסיפור מתחדד כשמסתכלים על העבר של בילבורד עצמה. ב-2019 ליל נאז X (ראפר וזמר אמריקאי, אחת התופעות התרבותיות הגדולות של המוזיקה האמריקאית בשנים האחרונות) עלה לראש מצעד הקאנטרי עם Old Town Road, שיר שערבב תופי 808 עם גיטרה כפרית. תוך שבועות בילבורד הורידה אותו מהמצעד וטענה שלאחר בדיקה נוספת השיר אינו מכיל מספיק יסודות של מוזיקת קאנטרי עכשווית. שבע שנים לאחר מכן, מורגן וולן, סופרסטאר הקאנטרי, מוציא שירים שנשמעים בדיוק ככה — ואף אחד לא חולם לפסול אותם. ליל נאז X, אדם אמיתי שזרם הז'אנרים בורח לו מהאצבעות, נפסל. Breaking Rust, שאין לו אצבעות בכלל, התקבל.
זו לא רק שאלה של גבולות ז'אנר. המצעדים נבנו לפני מאה שנה כתעודה של תקופה — מה אנשים שומעים ומי מצליח להגיע אליהם. במהותם, זו תחרות. וכמו בכל תחרות יש כללים. לאנס ארמסטרונג הורחק מהטור דה פראנס כי השתמש בחומרים אסורים. דמיינו שהיה שולח רובוט במקומו לרכוב על האופניים. זה בערך מה שקורה עכשיו במוזיקה: אמנים בשר ודם מתחרים על אותם מקומות במצעד מול תוכנות שלא צריכות לישון, לתרגל, או לעבור סיבוב הופעות בעיירה קטנה כדי לבנות בסיס מעריצים.
הטיעון שלפיו כולם משתמשים בכלים לא מחזיק מים. זמרת שעוברת אוטו-טיון עדיין שרה. כותב שירים מקצועי שעוזר ליוצר — עדיין אדם. הכלים האלה מגבירים יכולת קיימת. בינה מלאכותית מייצרת יכולת שלא הייתה ולא קיימת. זה הבדל קטגורי, לא הבדל של דרגה.
הפתרון פשוט יותר ממה שבילבורד מוכנה להודות. אפשר ליצור מצעד נפרד לתוצרי AI — זירה משלהם, בלי לערבב בין השדות. וגם אם החברה מהססת לבצע הוצאה גורפת, הרי שהיא עשתה את זה בעבר: ב-2020 היא אסרה אריזות מוצרים שמנפחות מכירות, אחרי שטרוויס סקוט וניקי מינאז' חשפו את הפרצה. כשהיא רוצה, היא יודעת להגיד לא.
הבעיה היא לא שבינה מלאכותית יוצרת מוזיקה. הבעיה היא שהמוסד שאמור להגדיר מי מוביל ובאיזו תקופה השמיע מה, ויתר על תפקיד השופט בלי לומר על כך מילה. אם המצעדים יהפכו לרשימת דירוג של אלגוריתמים, הם יפסיקו לתאר את הקהל ויתחילו לתאר את כושר ההפצה. וזה כבר לא מוזיקה — זה שיווק.