צוות חוקרים מאוניברסיטת Chalmers בשבדיה הריץ סימולציה של 13,000 עולמות וירטואליים — כל אחד מהם מורכב מ-150 מדינות מדומות בגדלים דומים למדינות אמיתיות — כדי לאמן מודל למידת מכונה שיוכל לנבא את התפתחות האנרגיה המתחדשת בעולם עד 2050. המודל ניזון מנתונים היסטוריים של מדינות שאימצו אנרגיה סולארית ורוח בשלב מוקדם, ועל בסיסם משרטט את כל מסלולי הפיתוח האפשריים.
לפי תחזית המודל, אנרגיית רוח יבשתית צפויה להוות כרבע מאספקת החשמל העולמית בשנת 2050, ואנרגיה סולארית כחמישית. שיעורים אלה תואמים מסלול שיגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס, אבל לא את היעד השאפתני יותר של 1.5 מעלות שנקבע בהסכם פריז.
כדי לאמת את המודל, החוקרים האכילו אותו בנתונים עד שנת 2015 בלבד וביקשו ממנו לנבא את העשור שמאז. התוצאות היו מדויקות באופן יוצא דופן ועקפו אפילו את התחזיות של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA). מכאן הכינוי שהדביקו לו החוקרים בעצמם.
בוועידת האקלים COP28 בשנת 2023 התחייבו מדינות העולם לשלש את כושר ייצור האנרגיה המתחדשת עד 2030. לפי החוקר Avi Jakhmola שהוביל את העבודה, היעד נמצא בתחום האפשרי — אך מחייב האצה מתמשכת בכל אזורי העולם, בדומה למה שמנסה האיחוד האירופי לעשות במסגרת תוכנית RePowerEU. הגבלת ההתחממות ל-1.5 מעלות עדיין אפשרית מבחינת המודל, אך כל שנה שמחכים מעבר ל-2030 הופכת את עקומת הפריסה הנדרשת לתלולה הרבה יותר.
החוקרים מאמינים שאפשר יהיה להחיל את אותה גישה גם על טכנולוגיות ירוקות נוספות בעתיד — רכבים חשמליים, מימן ירוק ואגירת אנרגיה בסוללות — ככל שיצטבר עליהן מספיק מידע אמפירי. במקביל הם פתחו כלי אינטראקטיבי חינמי שמאפשר לכל אחד להתנסות בתחזיות בעצמו ולעקוב אחר עדכוני המודל בזמן אמת, ככל שמצטברים נתונים חדשים מהמדינות בעולם.
המחקר מציג שימוש שונה בתכלית בבינה מלאכותית: לא לייצר תוכן ולא לכתוב טקסט, אלא להתמודד עם בעיית חיזוי שמודלים כלכליים ואנרגטיים מסורתיים מתקשים בה — איך תתפתח טכנולוגיה רוחבית בעולם שלם. החדשות הטובות לפי המודל: הקצב הנוכחי של פריסת מתחדשות מספיק כדי להגביל את ההתחממות ל-2 מעלות. החדשות הפחות טובות: כדי להגיע ליעד השאפתני יותר של 1.5 מעלות צריך להאיץ באופן משמעותי כבר עכשיו — וכל שנה שמחכים הופכת את המשימה לקשה יותר.